לפני שנים רבות, כאשר הייתי עדיין עורך דין צעיר, אמר לי אחד מעורכי הדין הותיקים והמוערכים ברגע של גילוי לב "אל תעשה את הטעות שאני עשיתי." שאלתי אותו, "איזו טעות?" והוא ענה: "עבדתי קשה כל השנים, השקעתי במשרד, אבל כשאני מסתכל אחורה – אני הפסדתי את הילדים שלי. אי אפשר להתחיל לפתח מערכות יחסים טובות ועמוקות כאשר הילדים כבר בוגרים." באותו יום הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה. העובדה שהמשפטים הללו עדיין מהדהדים אומרת הכל.
החלטתי לכתוב את הפוסט הזה כאשר הנושא הזה שוב עלה והתעורר לפני מספר ימים,
כאשר הייתי בחופשה בחו"ל, שם הזדמן לי לפגוש באחת המסעדות שלוש נשים ישראליות דווקא. התפתחה בינינו שיחה מעניינת במהלכה מספרת לי אחת הנשים על חבר טוב, עורך דין. הוא עובד מאוד קשה היא מספרת, וגם הולך לו לא רע, אבל איכות החיים שלו מאוד ירודה. הוא כל הזמן עובד, כמעט לא רואה את המשפחה ולא מצליח לנוח לרגע. גם כאשר הוא בחופשה הוא לא מצליח להתנתק. כל הזמן עם לקוחות בטלפון. הוא גם יודע להסביר, בכל פעם שמפנים את תשומת לבו לכך, שאין מה לעשות, ככה זה. השיחה הזו הזכירה לי שוב את הוידוי של אותו עורך דין על הטעות שעשה וכמובן את נושא העבדות נוסח המאה העשרים ואחת.
עבודה סביב השעון, רדיפה אחרי ההספק וחוסר איזון בין העבודה לשאר הדברים החשובים בחיים הם מאפיינים בולטים אצל חלק גדול, בלשון המעטה, מעורכי הדין. הגיע הזמן להפסיק להשתמש בביטויים כמו "אין מה לעשות" או "ככה זה במקצוע" ודווקא עכשיו בתקופה הזו, ימים ספורים לפני חג הפסח ראוי שכל עורך דין ישאל עצמו שאלה פשוטה – "האם אני משרת את המשרד שלי או שהמשרד שלי משרת אותי?"
עורכי דין רבים מרגישים שפשוט אין מה לעשות. זה המקצוע, אלה החיים וצריך להשלים עם זה. זו בהחלט אחת הדרכים להתמודד עם הסוגיה הזו, השאלה היא האם יש גם דרך אחרת.
התשובה שלי היא חד משמעית: עבודה "מצאת החמה עד צאת הנשמה" זו לא גזירה משמיים. התחושות הללו וצורת העבודה הזו היא תוצאה ישירה של הדרך שבה נבנים המשרד והקריירה על ידי עורכי הדין עצמם. אם המשרד מלכתחילה ייבנה על ערכים מאוזנים תוך הצבת יעדים ברורים בכל הקשור לצורת העבודה, איכות חיים ואיזונים בין עבודה לתחומי חיים אחרים, ניתן יהיה לעשות את הפעולות הנכונות כדי שמבנה המשרד יהיה כזה אשר ישרת את בעליו ולא להיפך.
אני מודע לזה שכאשר עורכי דין מקימים משרד ויוצאים לדרך, הם שואלים את עצמם שאלה עיקרית אחת – איך אני מביא לקוחות? זו בוודאי שאלה חשובה שצריך לתת עליה תשובה טובה, מובנית ומסודרת. יחד עם זאת, זו לא השאלה החשובה היחידה שצריכה לקבל תשובות. עורך הדין צריך לשאול את עצמו שאלות חשובות נוספות אשר התשובות להן תקבענה את מבנה המשרד, את הכיוונים אליו המשרד יתפתח ואת איכות החיים של עורך הדין העומד בראש המשרד.
כדי להתחיל ולחוות שגרה טובה שמורכבת מכל מה שאתם אוהבים לעשות ועדיין לייצר הכנסה מרשימה, אני מזמין אתכם להקדיש את הפסח הקרוב לסוגיית איכות החיים שלכם ככל שהיא תלויה במשרד, ולעשות את זה בשלושה שלבים כפי שכבר אדריך אתכם (ואל תתעסקו כרגע בשאלה אם זה אפשרי או לא. זו שאלה מכשילה.פשוט בצעו את שלושת השלבים):
השלב הראשון– הביטו קדימה לחמש השנים הבאות ואפילו לעשר השנים הבאות ותארו בכתב לעצמכם איך תרצו שהחיים שלכם ייראו בהקשר של המשרד והמקום שהוא ממלא בחייכם. פרטו כיצד הייתם רוצים לאזן בין המשרד למשפחה, בין המשרד לחיים בכלל וכיצד איכות החיים שלכם כפי שאתם תופסים אותה, תבוא שם לידי ביטוי.
השלב השני – לאחר שתעשו זאת בצורה מפורטת, התבוננו על דרך הפעולה שלכם היום ובדקו האם היא מובילה אתכם למקום שאתם רוצים להגיע. שאלו את עצמכם, מה צריך לקרות (מלבד כסף) כדי שהסיכוי שתגיעו לאיכות החיים אותה אתם מבקשים עבור עצמכם יהיה גבוה. כדי לתת כיוון כללי, אציין שבמקרים רבים התשובות לשאלה הזו קשורות, למבנה המשרד, לשותפים אפשריים, למספר עורכי הדין העובדים במשרד, סוגי תיקים, פלח השוק אליו המשרד פונה וכד'.
השלב השלישי – בחרו פעולה אחת שכבר אתם יכולים לעשות כדי להתחיל ולעלות על הדרך שמובילה למקום אליו אתם רוצים להגיע, ובצעו אותה. שינויים גדולים מתחילים בצעד אחד.
לסיכום, יש בהחלט דרך אחרת להצליח במשפטים, להזרים לקוחות למשרד ולייצר הכנסה מעולה, והדרך הזו היא לא בהכרח בעבודה קשה וסיזיפית שמאלצת אותנו להפסיד דברים אחרים בחיים, אלא בנחישות וברצון לחוות את הקריירה המשפטית בצורה אחרת. זה אפשרי ואני רואה את זה קורה כל יום עם עורכי הדין שאני מלווה.
אשמח לקרוא את תגובתכם לפוסט כאן למטה במקום המיועד.
חג חירות שמח.
