למה?! שאלת את עצמך פעם אחת למה לעזאזל אנחנו חייבים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים? למה לא נותנים לנו מנוחה. היה מי שיצא ממצרים ויש אותנו במאה ה-21 עם הסמארטפונים, הטאבלטים והאפליקציות. מה הקשר? מה שאנחנו רוצים זה רק לקרוא את ההגדה ולגמור עם זה. יחד עם זאת ובכל זאת, הייתה מטרה כלשהי לכותב ההגדה והוא ראה בזה דבר חשוב מאין כמוהו. הרי יכול היה לכתוב שנחמד יהיה אם נראה עצמנו כאילו…. או אם לכל הפחות נשתדל. אלא שבלשון ההגדה זו ממש חובה.
כמובן שכותב ההגדה הכיר ביכולת האדירה של כל אדם לנוע על ציר הזמן בעיני רוחו ודמיונו. יכולת אדירה של מוח האדם לחוות היום משהו שקרה בעבר באותן העוצמות כאילו זה ממש קורה עכשיו. כולנו מכירים את המצבים בהם מספר לנו אדם סיפור או חוויה ולפתע פורץ בבכי. החוויה יכול שהתרחשה לפני שנים רבות ועדיין בעת הסיפור עצמו חווה המספר שוב את אותה חוויה בעוצמות מאוד חזקות המביאות אותו לבכי כאילו הדבר קורה שוב בהווה. דבר דומה קורה גם בחוויות חיוביות כמובן. אז ניתן לראות את החיוך הרחב והעיניים המאירות של מספר החוויה.
אינני יודע אם כותב ההגדה התמחה בדמיון מודרך אבל הוא ללא ספק רצה ליצר רגש מאוד חזק בכל דור ודור ועל ידי כך לשמר את תחושת היציאה מעבדות לחירות כתחושה עוצמתית ואותנטית. אז אם זה כך, בואו נראה אילו יתרונות נוספים ניתן לעשות בכך אם כבר אנחנו אוכלים מרור ורואים עצמנו כאילו יצאנו ממצרים.
ידוע כיום, שבמקום שהמוח שלנו מצליח לחוות חוויות מסוימות ולראות בעיני רוחנו את הסיטואציה המייצרת את החוויה בברור, בין אם זה קרה לנו במציאות ובין אם לאו, הסיכוי שנצליח לשכפל את היכולת הזו בחיינו ולקבל תוצאות דומות עולה פלאים. אלא שאז, במצרים, באמת היינו בעבדות והיום תודה לאל אנחנו חופשיים לחלוטין. עושים מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים ונהנים מהחיים. האמנם?!
נכון שפרעה כבר לא עומד עלינו לכלותנו ומצרה זו אנו משוחררים וחופשיים אבל מה עם כל ההרגלים אשר לא מותירים לנו יכולת של ממש להחליט בכל פעם מחדש מה באמת טוב עבורנו. מה עם תבניות המחשבה אשר מגבילות אותנו מלפרוץ כל פעם מחדש את הגבולות של עצמנו? מה עם "מה יגידו" ומוסכמות חברתיות אחרות אשר לא מאפשרות לנו לעשות מה שבאמת היינו רוצים לעשות? בואו נודה באמת, בתחומים מסוימים זו עבדות של ממש ללא יכולת לשנות ולקבל החלטות. אמנם לא עבדות פיסית אבל בהחלט מקום של חוסר שליטה, תחושת חוסר אונים ופעמים רבות גם קבלת הגזירה כעובדת חיים.
אם נלך צעד נוסף, הרי שאופיו של העבד הנרצע הוא להכיר בנוחות של העבדות והנצחת תחושת הקורבן. הרי במצב דברים שכזה, אין צורך לקחת אחריות. אחרים אחראים לגורלי והשליטה אינה בידי.
אפשר היה לסיים את הפוסט הזה כאן ולהשאיר לכל אחד להגיע למסקנות שלו. יחד עם זאת חשוב לי לעשות את ההקשר לתחום העיסוק שלנו, עורכי הדין. האם יש סוגיות בקריירה שלנו בהם אנו מרגישים חוסר יכולת ליצור עבור עצמנו את התוצאות שאנו רוצים? האם אנו חשים חוסר שליטה וחוסר אונים? האם בתחומים מסוימים אנחנו מרגישים כמו עבדים?
לכל אחד מאיתנו כוחות אדירים כדי לצאת לחירות האישית שלו, לחיות את החופש שהוא רוצה ולהגיע לתוצאות אליהן הוא שואף. אני מזמין כל אחד כבר עכשיו, בתחום שבו הוא מרגיש חסר אונים, לצאת מתפיסת העבד הנרצע, להשתחרר מדפוסי החיים שאינם משרתים אותו עוד, לקחת אחריות ממקום פנימי עוצמתי, לחשוב חשיבה עצמאית, לקבל החלטות על פי מטרות ברורות מראש ולצאת לעשייה של ממש. עשייה המובילה לחופש גדול יותר במציאות היומיומית ויכולת להנהיג את הקריירה להצלחה.
חג חירות שמח
