השנה, כולנו בני חורין
(נכתב עם כניסתנו לסגר קורונה- אבל רלוונטי תמיד)
אנחנו חיים בתקופה מיוחדת שרק לפני כמה שבועות אף אחד לא היה יכול בכלל לדמיין .
כמה אירוני לחגוג את חג החירות כאשר אתה סגור בבית והחירות, שאנחנו כל-כך רגילים אליה במדינה חופשית ודמוקרטית,
נלקחת מאתנו בצורה כל-כך קיצונית.
אני כותב את השורות הללו, כאשר רעש של סירנות משטרה נשמע ברחובות השכונה
ותושבי השכונה שיצאו לנשום אוויר מוחזרים לבתים באמצעות רמקולים.
שנים אנחנו קוראים את ההגדה של פסח ומדברים על חופש והמשמעות של להיות "בן חורין".
הקורונה נותנת לנו את השיעור העוצמתי ביותר של העת החדשה בנושא "חופש".
ניסיתי לחשוב מה התקופה הזו מלמדת אותי בהקשר של החופש וגיליתי 3 אספקטים שמקבלים דגש מיוחד בתקופה הזו:
חירות פיסית
ככל שמתקרב החג, הסגר הפיסי קיבל משמעות קיצונית, ללא ספק.
הסגר המוחלט שלא מאפשר לאנשים לצאת מהבית, לנסוע בחופשיות, לבקר בני משפחה או סתם להיות בפארק
מציב רבים מאתנו בפעם הראשונה בחייהם במגבלה פיסית של ממש.
כמובן שאנחנו מבינים את הסיטואציה, מצפים שהתקופה המוזרה הזו תחלוף וגם יש לנו יסוד סביר להניח שזה יקרה ממש בקרוב.
יחד עם זאת אני חייב לציין, להבדיל אלף אלפי הבדלות,
שלפעמים הסיטואציה מעוררת מחשבות על תקופות אפילות בהיסטוריה שלנו.
פתאום אני יכול להבין כמה אני לא ממש מבין את הפחד, הסבל והמשמעות של נטילת חירותו האישית של אדם או עם.
אז אחת הקושיות שלי לחג הזה היא כמה אני ובני משפחתי באמת חופשיים פיסית.
כמה אנחנו באמת יכולים לנוע ככל שנרצה, כמה שנרצה ולאן שנרצה? (לאו דווקא בתקופת הקורונה כמובן אלא בחיינו בכלל).
מהם הדברים שמגבילים את יכולת התנועה שלנו? האם אני מרוצה ממידת החופש שיש לנו?
והאם הייתי רוצה לשנות משהו במידת החופש הפיסי שלנו?
חירות מנטאלית
אנשים רבים שמכירים אותי יודעים שבכל דבר שאני מלמד אני נותן דגש רב לצד המנטאלי שלנו כבני אדם-
איך אנחנו חושבים, מה מנהל אותנו, מהן תבניות החשיבה שמגבילות אותנו, אמונות מגבילות
ועוד אלמנטים שונים שרבים מחברים אותם יחד למה שנקרא "אזור נוחות".
תקופת הקורונה יצרה המון חוסר וודאות. חוסר וודאות הוא אחד הגורמים המשמעותיים שמאלצים אנשים להתמודד עם אזור הנוחות.
בסיטואציה הזו ניתן היה לראות, שתי קבוצות עיקריות של אנשים:
כאלה שמזנקים אל מחוץ לאזור הנוחות ומפלסים דרכם בתקופה הזו,
עושים התאמות ולומדים תוך כדי תנועה את המצב החדש, כדי להתמודד בצורה טובה יותר עם האתגרים שבדרך.
הקבוצה השנייה, המורכבת מרוב האנשים שנאחזים באזור הנוחות כאוחזים בקרנות המזבח.
לא עוזבים ולא משחררים ומנסים לאנוס את התקופה השונה והמשונה הזו בהרגלים הישנים,
בתבניות החשיבה הישנות, בדברים המוכרים ש"עבדו" טוב לפני פרוץ המשבר,
ולמרות שהתוצאות אינן דומות למה שהתרגלו, עדיין לא מוותרים ומחכים שהרעה תחלוף והכל יחזור לקדמותו.
אין לי כוונה להיות שיפוטי כלפי אלה או אלה אלא לשתף אתכם בכך
שתקופת הקורונה הבליטה עוד יותר את החשיבות שיש לחופש המנטאלי
והקשר הישיר בינו לבין היכולת של כל אדם לחיות את החיים שהוא באמת רוצה.
אני עוסק בקורסים שלי ובליוויים העסקיים בטכניקות שונות שמסייעות לעו"ד ורו"ח להשתחרר מתבניות חשיבה
אשר משליכות על הפעולות היומיומיות שלהם באופן אוטומטי. תבניות החשיבה הללו חורצות את גורל התוצאות העסקיות והאישיות.
אם כך, קושייה נוספת לפסח הזה היא כמה כל אחד מאיתנו, באמת חופשי מנטאלית?
חופשי מנטאלית באופן שמאפשר לבחור את הפעולות המקדמות ביותר,
הפעולות שמשרתות את הרצונות, החלומות והמאוויים של כל אחד מאתנו.
כמה אזור הנוחות שלנו סוגר עלינו? איפה אנחנו לא מוכנים לקבל את המגבלה המחשבתית שלנו ורוצים לפרוץ את הגבולות של עצמנו?
חירות כלכלית
תקופת הקורונה חשפה יותר מכל את השעבוד הכלכלי שרבים נמצאים בו.
רבים חרדים לפרנסתם, עובדים הוצאו לחל"ת, עסקים הושבתו ועצמאים זועקים את זעקת האפליה.
הקורונה היא ללא כל ספק שעון מעורר לכולם.
זו הזדמנות נפלאה לבחון את ההתנהלות הכלכלית שלנו ולבחון את המונח "חירות כלכלית" ברזולוציה גבוהה מבעבר.
לצורך כך חשוב שכל אחד יגדיר לעצמו את המונח "חירות כלכלית":
חשוב לתת למונח ביטוי פרקטי ולבנות תכנית עבודה ממשית ליישום התובנות.
חשוב שכל אחד ישאל את עצמו, האם תקופת הקורונה, מבחינה כלכלית, היא "מכה קטנה בכנף" עבורו
או אולי זעזוע עמוק ומשמעותי יותר שמצריך הערכות שונה ובאופן מהותי.
חלק מהאנשים יאמצו אסטרטגיית השקעות, אחרים ידברו על הכנסות פאסיביות ואולי אפילו על ריבוי מקורות הכנסה.
כך או כך חשוב להגיע לתובנות אישיות וליישם אותן כדי לבנות עתיד טוב יותר ובטוח יותר.
הקושייה השלישית, שאציין לפסח הזה היא האם אנחנו חופשיים כלכלית?
מהי מידת החופש הכלכלי והאם היינו מעוניינים ליצור חופש כלכלי גדול יותר בחיינו?
אין ספק שהאספקטים השונים של החירות – הפיסית, המנטאלית והכלכלית משפיעים האחד על השני.
בלי חופש מנטאלי יהיה קשה מאוד ליצר חופש כלכלי.
החופש הפיסי גם לו השפעות משמעותיות על החופש המנטאלי שמאתגרות אותו מאוד.
כמובן שגם החופש הכלכלי והמנטאלי משפעים על היכולת להיות בחירות פיסית.
זה הזמן לבנות אסטרטגיה מתאימה ונכונה, כל אחד והאסטרטגיה שלו.
אם נשתמש בטרמינולוגיה של התקופה – זה הזמן לבנות "אסטרטגיית יציאה".
יציאה מעבדות לחירות. חירות פיסית, מנטאלית וכלכלית.
